פסק-דין בתיק ת"א 34184-12-11

בכתב התביעה עתרו התובעים לסעד הצהרתי שיורה לנתבעת, המועצה המקומית קרני שומרון, לחבר מבנה יביל המוחזק על-ידיהם אל מערכת המים של המועצה.

בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתביעה, בהיותה מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה והשומרון (להלן - האזור), ובמקרה הנדון באריאל, ולפיכך דינה של התביעה להימחק על הסף.

אמנם התביעה הוגשה בתחילה אל בית משפט השלום בכפר-סבא ומשם הועברה אל בית-משפט זה (בית משפט השלום בירושלים), אולם מהטעמים שעליהם נעמוד להלן, בנסיבות העניין לא חלה הוראת סעיף 79(ב) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שלפיה "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין ... לא יעבירנו עוד".

העובדות הרלוונטיות להחלטה זו

2.         בכתב התביעה שהוגש ביום 19.12.2011 אל בית-משפט השלום בכפר-סבא, עתרו התובעים כאמור, לסעד הצהרתי אשר יורה לנתבעת לחבר באופן מיידי את המבנה היביל שברשותם אל מערכת המים וכן כל סעד "שימצא בית המשפט לנכון ולצודק, להעניק למבקשים".

ביום 5.1.2012 הגישה הנתבעת בקשת ארכה להגשת תגובתה לתביעה.

בהחלטה מיום 9.1.2012, שניתנה ביוזמתו של שופט בית משפט השלום בכפר-סבא, הורה הוא על העברת התביעה אל בית משפט השלום בירושלים. החלטתו נומקה בכך ש"בעלי הדין בהליך זה הינם מתיישב וכן רשות מקומית באיו"ש. יתר על כן, גם נשוא הבקשה הינו נכס המצוי בתחום הרשות המקומית ביו"ש. לפיכך ובהתאם לתקנה 6 לתקנות סד"א אין לביהמ"ש בכפר סבא סמכות בינלאומית לדון בתובענה".

לאור החלטה זו, התביעה אמנם הועברה אל בית משפט השלום בירושלים.

3.         כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 17.1.2012 (לאחר ארכה), ובמסגרתו ביקשה הנתבעת כי בית המשפט יורה על סילוקה של התביעה על הסף, מאחר שבית משפט זה (בית משפט השלום בירושלים), נעדר סמכות עניינית לדון בה.

בהחלטה מיום 22.1.2012 התבקשו התובעים להגיב לבקשה לסילוק התביעה על הסף וביום 12.2.2012 הגישו כתב תשובה לכתב ההגנה. טענתם היחידה של התובעים בעניין הסמכות העניינית הייתה, שהתובע 1 הוא תושב תל-אביב וכי אינו תושב קרני שומרון. עובדה שאינה רלוונטית לנושא הסמכות העניינית.

דיון

4.         כאמור בפתח הדברים ומן הטעמים שהובאו בכתב ההגנה מטעם הנתבעת, דינה של התביעה להימחק על הסף, מאחר שבית-משפט זה נעדר סמכות עניינית להידרש אליה, בהיות נושא התביעה מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים באריאל.

מטעם זה לא היה מקום להעברת התביעה מבית-משפט השלום בכפר-סבא אל בית משפט השלום בירושלים. שכן הוראת תקנה 6 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי תובענה תוגש אל בית המשפט בירושלים אם "אין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר".

5.         בכתב התביעה עתרו התובעים כאמור, לסעד הצהרתי אשר יורה לנתבעת, מועצה מקומית באזור, לחבר מבנה אל מערכת המים. נושא זה מצוי בסמכותו הייחודית של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור, אשר מוסמך לדון בכל הקשור בניהולן של המועצות המקומיות באזור ובהסדרת ענייני תושביהן.

יחד עם זאת יוער כבר עתה, כי הנתבעת איננה בעלת הדין הנכונה לעניין הסעד הנתבע, מאחר שנושא התביעה מצוי בסמכותו של תאגיד המים הרלוונטי ולא בסמכות הרשות המקומית, כפי שיובהר בהמשך הדברים.

6.         הנתבעת היא רשות מקומית אשר כוננה על-פי הדין החל באזור, בהתאם לצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 (להלן - הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות). מכוח סעיף 2 בצו זה, התקין מפקד כוחות צה"ל באזור את תקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), תשמ"א-1981 (להלן - התקנון).

פרק ט"ז בתקנון מסדיר את נושא "בית המשפט לעניינים מקומיים" אשר יוקם על-ידי מפקד כוחות צה"ל באזור (שם, סעיף 125), ובסעיף 126 בתקנון נקבעו גדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים באזור. כך קובע הסעיף:

על אף האמור בכל דין ותחיקת בטחון, בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון -

(א)        לפי הדין ותחיקת הביטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים;